מקור שולחן ערוך, אבן העזר ס״ה
1 מצוה לשמח חתן וכלה ודין מת וכלה. ובו ד סעיפים: מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניהם ולומר שהיא נאה וחסודה פי' מן ותשא חסד לפניו אפילו אינה נאה: הגה ומצינו שר' יהודה בר אילעי היה מרקד לפני הכלה ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה דברי הרב פ"ק דמגילה ופ' האשה שנתארמלה:
2 אסור להסתכל בכלה אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת ראשה טור:
3 צריך לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין זכר לאבילות ירושלים דכתיב לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר: הגה ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר שבע ברכות וזהו מנהג נוהג במדינות אלו שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין כל בו וכל מקום לפי מנהגו עוד נוהגים להתענות וע"ל סי' ס"א ודין זריקת אוכלין לפני חתן וכלה עיין בא"ח סי' קע"א:
4 מת וכלה שפגעו זה בזה מעבירין את המת מלפני הכלה ליתן לה את הדרך:
פירוש באר היטב אבן העזר ס״ה
1 נאה. אע"ג דכתיב מדבר שקר תרחק יש לתרץ דבריו שהיא נאה במעשיה פרישה:
2 לחופה. אפילו מי שתורתו אמנותו מחוייב לבטל. ודוק' כשרואה שנכנסין לחופה אבל אם יודע שיש חופה בעיר ואינו רואה א"צ לבטל מלימודו ולילך שם ח"מ. ועיין ב"ש שכתב בבריית' לא משמע כן דהא תני' מבטלין ת"ת להוצאות המת ולהכנסת כלה. ובהוצאות המת אפילו אינו רואה חייב לבטל כן ה"נ בהכנסת הכלה עכ"ל ועיין בהרא"ש פ"ב דכתובות ודו"ק. כבוד לחתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ונ"מ שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה ופגע בו הרגל קודם החופה לא ילבישנו ברגל אלא יניחנו עד יום החופה דרשות מהרי"ל:
3 הכלי וכו'. עיין כנה"ג הטעם: